לֹא צָרִיךְ תַּרְנְגוֹל
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת לך לך, מאמר: "לילה וחצות לילה", אות שס"ח ואות שס"ט
רַבִּי אַבָּא הָיָה בַּדֶּרֶךְ,
בָּעֶרֶב נִכְנַס לִכְפָר,
כְּשֶׁרָצָה לִשְׁכַּב,
אָמַר לְבַעַל הַבַּיִת:
"מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי
קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ,
אֲנִי צָרִיךְ לְתַרְנְגוֹל
שֶׁיָּעִיר אוֹתִי".
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת,
אֵינְךָ צָרִיךְ לְתַרְנְגוֹל.
כִּי יֵשׁ לִי
סִימָן עָרוּךְ בַּבַּיִת.
כִּי מִשְׁקָל זֶה
שֶׁלִּפְנֵי מִיטָתִי,
אֲנִי מְמַלֵּא כְּלִי מַיִם,
וְנוֹתֵן אוֹתוֹ עַל כַּף אַחַת
מֵהַמִּשְׁקָל,
וְדֶרֶךְ חוֹר שֶׁבַּכְּלִי,
נוֹטְפִים הַמַּיִם
טִפָּה אַחַר טִפָּה,
עַד שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ
כְּבָר הִתְרוֹקְנוּ כֹּל הַמַּיִם,
וְעוֹלָה הַכַּף לְמַעְלָה
וְכַף הַשְּׁנִיָּה שֶׁבַּמִּשְׁקָל
נִשְׁמֶטֶת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת לְמַטָּה,
וְנוֹהֵם,
שֶׁעוֹשֶׂה רַעַשׁ בִּנְפִילָתוֹ,
וְהַקּוֹל נִשְׁמָע בְּכֹל הַבַּיִת.
וְאָז הוּא
חֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה