דָּרָה בַּשּׁוּק
מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת בחוקותי, מאמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלתם", אות נ"ח
אָדָם שֶׁאוֹהֵב אִשָּׁה,
וְהָיְתָה דָּרָה בְּשׁוּק
שֶׁל מְעַבְּדֵי עוֹרוֹת,
שֶׁרֵיחָם רָע.
אִם הִיא
לֹא הָיְתָה שָׁם,
לֹא הָיָה נִכְנָס שָׁם
לְעוֹלָם.
כֵּיוָן שֶׁהִיא שָׁם,
הַשּׁוּק שֶׁל מְעַבְּדֵי הָעוֹרוֹת,
דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּשׁוּק
שֶׁל מוֹכְרֵי בְּשָׂמִים,
שֶׁכֹּל הָרֵיחוֹת הַטוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם
נִמְצָאִים שָׁמָּה.*
-
* ...ואף בהיותם בארץ אויביהם, שהוא שוק שריחו רע, לא מאסתים ולא געלתים. לכלותם, בשביל הכלה שלהם, השכינה, שאני אוהב אותה, והיא אהובת נפשי, השורה שם. ועל כן דומה עלי ככל ריחות הטובים שבעולם, בשביל הכלה ההיא השורה בתוכם..." (מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת בחוקותי, מאמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלתם", אות נ"ט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה