כַּחוֹתָם עַל לִבְּךָ *
מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ד', פרק ב', אות ב' אור פנימי, סעיף: "אור המסתלק מניח רשימה במקומו"
הָרְשִׁימָה דּוֹמָה לְחוֹתָם,
כִּי כְּמוֹ הַחוֹתָם,
אַחַר שֶׁמִּסְתַּלֵּק מִמָּקוֹם
שֶׁהָיָה דָּבוּק בּוֹ פַּעַם,
נִמְצָא מַנִּיחַ שָׁמָּה כֹּל צוּרָתוֹ
אַף מַשֶּׁהוּ לֹא יֶחְסַר,
כֵּן דֶּרֶךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן,
אִם נִתְפַּשֵּׁט לְאֵיזֶה מָקוֹם,
אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְנִסְתַּלֵּק מִשָּׁם,
הוּא מַנִּיחַ שָׁמָּה כֹּל צוּרָתוֹ
אַף רוֹשֶׁם קָטָן לֹא יֶחְסַר,
וְסוֹפוֹ
לַחֲזוֹר וּלְהִגַּלּוֹת
בְּכֹל אוֹתוֹ הַשִּׁיעוּר
כְּבָרִאשׁוֹנָה.
* ...עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך... (מתוך ספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ד', פרק ב', דברי האר"י אות ב')
